תהליך שיקום קרקע הוא אחד האתגרים המורכבים והחשובים ביותר בעולם הנדל"ן וההנדסה הסביבתית בישראל. לפני שניתן לגשת למלאכת השיקום עצמה, או אפילו לתכנון פרויקט בנייה על קרקע ששימשה בעבר לתעשייה, תחנות דלק או מוסכים, יש לבצע אבחון מדויק של מצב השטח. בדיקות הקרקע אינן רק דרישה רגולטורית של המשרד להגנת הסביבה, אלא כלי חיוני להבנת היקף הזיהום, סוג המזהמים ופיזורם במרחב. ללא בדיקות מקדימות אלו, לא ניתן לקבוע את טכנולוגיית השיקום המתאימה או להעריך את העלויות הצפויות. במאמר זה נסקור את הבדיקות המרכזיות שיש לבצע בדרך לקרקע נקייה.
שלב ראשון: סקר היסטורי (Phase I)
עוד לפני שהמקדחים נכנסים לאדמה, הבדיקה הראשונה היא למעשה בדיקה תיעודית ומחקרית. הסקר ההיסטורי נועד למפות את הפוטנציאל לזיהום על בסיס שימושי העבר בקרקע. בשלב זה, יועצי הסביבה אוספים מידע מתצלומי אוויר ישנים, תיקי רישוי עסקים, מפות תשתיות ומידע ארכיוני. המטרה היא לאתר מוקדים חשודים כגון מיקומים של מכלי דלק תת-קרקעיים ישנים, בורות ספיגה, שטחי אחסון חומרים מסוכנים או אזורי שפך תעשייתי. ממצאי הסקר ההיסטורי הם אלו שמכתיבים את תוכנית הדיגום הפיזית שתבוא לאחר מכן, והם קריטיים למיקוד המאמצים באזורים הבעייתיים ביותר באתר.
סקר קרקע ודיגום פיזי (Phase II)
לאחר גיבוש תוכנית הדיגום על בסיס המידע ההיסטורי, מתבצע השלב הפיזי של בדיקת הקרקע. בשלב זה מבוצעים קידוחים מכאניים בנקודות אסטרטגיות שנבחרו מראש. הקידוחים מאפשרים הוצאת גלילי קרקע מעומקים שונים, לעיתים עד מי התהום, כדי לבחון את פרופיל הקרקע לכל עומקה. במהלך הקידוח, הדוגמים המוסמכים מבצעים בדיקות שדה ראשוניות באמצעות גלאים (כגון PID) המזהים נוכחות של חומרים אורגניים נדיפים. דגימות הקרקע נאספות בצורה סטרילית ומועברות בתנאי קירור למעבדה מוסמכת. חשוב לציין כי מספר הקידוחים ועומקם נקבעים בהתאם לגודל האתר ורמת החשד לזיהום, כאשר המטרה היא לקבל תמונת מצב תלת-ממדית של תת-הקרקע.
אנליזות מעבדה כימיות
הדגימות שנאספו בשטח עוברות סדרת בדיקות כימיות קפדניות במעבדה. סוגי הבדיקות נקבעים בהתאם לאופי הפעילות שהתקיימה באתר. בדרך כלל, הבדיקות כוללות איתור של סל מזהמים רחב: TPH (סך פחמימנים ממוצרי דלק), VOCs (חומרים אורגניים נדיפים), SVOCs (חומרים אורגניים חצי-נדיפים) ומתכות כבדות כגון עופרת, כספית וקדמיום. תוצאות המעבדה מושוות לערכי הסף המוגדרים בתקנות, והן אלו שקובעות האם הקרקע מוגדרת כמזוהמת והאם היא מסכנת את בריאות הציבור או את מי התהום. תהליכים מקצועיים אלו של אבחון וטיפול הם חלק מהותי מתוך המהלך הכולל של שיקום קרקעות המדינה, שנועד להכשיר שטחים נרחבים לשימוש חוזר, בטוח וירוק יותר לטובת כלל הציבור.
סקר גז קרקע (Soil Gas Survey)
במקרים רבים, בדיקת הקרקע המוצקה אינה מספיקה. כאשר קיים חשד להימצאות חומרים נדיפים (כגון ממסים מוכלרים או דלקים), חובה לבצע גם סקר גז קרקע. מזהמים אלו נוטים להתנדף ולנוע בתוך חללי האוויר שבקרקע, והם עלולים לחדור למבנים עתידיים ולסכן את הדיירים (תופעה הנקראת חדירת גזי קרקע למבנים). הבדיקה מתבצעת באמצעות החדרת גשושים ייעודיים לעומק הקרקע ושאיבת האוויר מתוכה לאנליזה. סקר גז הקרקע הוא קריטי במיוחד באזורי תעשייה המוסבים למגורים, שכן הוא מגן על הדיירים מפני חשיפה נשימתית למזהמים רעילים שלא ניתן לגלות בבדיקת קרקע רגילה בלבד.
הערכת סיכונים וקבלת החלטות
לאחר קבלת כלל הממצאים מהסקר ההיסטורי, קידוחי הקרקע ובדיקות הגז, מתבצע שלב האינטגרציה. במקרים בהם נמצא זיהום החורג מערכי הסף הראשוניים, לעיתים נדרש לבצע סקר סיכונים (RBCA). מודל זה בוחן את הסיכון הספציפי לאדם ולסביבה בהתחשב במאפייני האתר הספציפי, כגון סוג הקרקע, מרחק ממי תהום וייעוד הקרקע העתידי. רק לאחר שקלול כל הנתונים הללו, ניתן להגדיר את יעדי השיקום המדויקים ולהכין תוכנית עבודה אופרטיבית לטיפול בקרקע, בין אם באמצעות חפירה ופינוי ובין אם בשיטות טיפול ביולוגיות או כימיות באתר עצמו.